פסק-דין בתיק ב"ל 23750-07-11

תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה, בגין אוטם שריר הלב, נדחתה ע"י הנתבע בנימוק לפיו לא הוכח קיומו של אירוע חריג תוך כדי ועקב העבודה, אשר הביא לאוטם.

כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.

תמצית טענות התובע בסוגיה הרלוונטית -

1.         בתאריך 30.11.10 סבל התובע מאירוע של אוטם שריר הלב. התובע שימש אותה עת בתפקיד מרכז תחום סיעוד של רשות ההגירה והאוכלוסין בחיפה.

2.         טרם קרות האוטם, בתחילת חודש 11/2010, נתקבלה הנחייה כלל ארצית חריגה שלא להנפיק היתרים לעובדים בשבוע הראשון של חודש זה. הנחיה זו היתה בתוקף עד ליום 7.11.10 והיא חזרה ונכנסה לתוקף בתקופה שבין 14.11.10 ועד 30.11.10 (ראה עמ' 5 שורה 7 לפרוטוקול).

3.         בתאריך ה- 30.11.10 החל התובע במתן מענה טלפוני בשעה 08:30, כאשר השיחות לטענתו היו קשות במיוחד עת הוטח בפניו ע"י הפונים ובני משפחותיהם כי אין הוא רוצה לעזור להם. התובע מוסיף וטוען כי במהלך אותן שיחות הוטחו בו האשמות, העלבות ומילים מוקצנות. התובע טוען כי זהו המקרה היחיד בו נתקל במהלך שנות עבודתו בו הטחו בו מילים והאשמות כאלו.

4.         בסביבות השעה 11:30 הרגיש התובע הבזק חד בחזה והוא נאלץ להפסיק את עבודתו עד חלוף הכאב ומנוחה קצרה, לאחר מכן שב התובע לעבודתו ולאחר מספר דקות נוספות שוב פעם חש בהבזק חד וחזק יותר וקושי בנשימה.

5.         בסיום יום העבודה, עלה התובע לאוטובוס ולאחר מספר דקות החל להרגיש זיעה ותחושה בחזה עם כאב. התובע פונה לטיפול נמרץ בבית חולים רמב"ם שם אושפז ואובחן אצלו אוטם בשריר הלב. 

דיון והכרעה -

6.         בהתאם להחלטת הנתבע מיום 16.3.11, נדחתה תביעתו של התובע לדמי פגיעה בגין אוטם שריר הלב, בנימוק לפיו לא הוכח קיום אירוע תאונתי כהגדרת סע' 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") ולפיכך אין להכיר באוטם, כתאונת עבודה.

7.         כאשר עסקינן בתאונה בעבודה שאינה תוצאה של גורמים הנראים לעין, כמו במקרה שלפנינו, אזי הבחינה הראשונית לעניין הקשר הסיבתי בין אוטם שריר הלב לבין האירוע בעבודה, הינה עפ"י מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד". (דב"ע מו/139-0 דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315).

8.         בהתאם למבחן האמור, קובע בית הדין האם מדובר באירוע חריג בחיי עבודת הנפגע, המצדיק מינוי מומחה רפואי, בשל אפשרות לכאורה של קיום קשר סיבתי בין השניים. בהעדר הוכחה בדבר אירוע חריג, תידחה התביעה אף מבלי להיזקק לחוות דעת של מומחה רפואי (בג"צ 3523/04 למברגר - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נח(5) 104).

9.         הקביעה אם היה "אירוע חריג" בעבודתו של מבוטח אשר לקה באוטם שריר הלב היא קביעה עובדתית-משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית (דב"ע נה/150-0 שביט - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 268). לפיכך, עלינו לקבוע את העובדות הנוגעות לעניין והאם היה בהן משום "אירוע חריג" בחיי עבודת התובע.

10.         בישיבת ההוכחות שהתקיימה בהליך, שמענו את עדותו של התובע וכן את עדותו של מר משה נקש האחראי על המחלקה של יחידת ההיתרים תחום הסיעוד ברשות האוכלוסין וההגירה בירושלים, אשר שימש בין היתר גם כאחראי על התובע. כן הונחו בפנינו הודעות התובע ומר נקש בפני חוקרי המל"ל.

11.        לאחר שעיינו בתצהיר התובע ובהודעות שנמסרו לחוקר ע"י התובע ומר נקש, ולאחר ששמענו את עדותם של התובע ומר נקש, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות. התרשמנו מעדותו של התובע המפורטת בהרחבה בתצהירו, כי זו נועדה להעצים באופן מגמתי את אירועי יום 30.11.10, כך שיתאימו לדרישות הפסיקה לעניין קיומו של אירוע חריג, בעוד שהלכה למעשה, לא מצאנו בהודעת התובע כפי שנמסרה לחוקר, קודם שקיבל התובע ייעוץ משפטי, כל איזכור לאירוע מסויים, בוודאי לא אירוע חריג שקרה ביום הנ"ל. גם מכתבו של התובע מיום 20.12.10 אשר נכתב על ידו בסמוך לאירוע וצורף על ידו לתביעה שהגיש למל"ל, אינו מציין אירוע ספציפי חריג ביום 30.11.10, אלא מפרט השתלשלות אירועים שנמשכה חודש ימים.

12.        יובהר, כי אין ספק בליבנו, שחודש 11/2010 היה חודש עמוס וקשה ביחידת ההיתרים, בעקבות העובדה כי במרבית החודש (להוציא שבוע אחד) נמנע מאנשי המחלקה להנפיק היתרים, מה שהביא ללחץ של הפונים. יחד עם זאת, לא מצאנו בגרסת התובע אף לא תיאור מפורט אחד של מקרה ספציפי שאירע ביום 30.11.10, ואשר ניתן לראות בו בגדר "אירוע חריג" בחיי עבודת התובע. יש לזכור כי חלק מתפקידיו של התובע היה מתן מענה טלפוני וחזקה כי לעיתים קרובות נדרש לשמוע תלונות כאלה ואחרות מצד פונים. טענתו הכללית של התובע, המפורטת במכתבו מיום 20.12.10 ולפיה "חלק מהפונים הטיחו האשמות כלפינו.." אינה יכולה להוות ציון קיומו של אירוע חריג, אלא לכל היותר משקפת אווירת לחץ מצד הפונים, אשר נמשכה מתחילת חודש 11/10. נציין כי ניתן ללמוד מן ההודעה שמסר התובע לחוקר, כי כבר בשבוע הראשון בחודש 11/10 "השיחות היו קשות" (עמ' 1 שורה 23) וכן ניתן ללמוד מן המפורט בעמ' 2 להודעה, כי התובע הביע בפני הממונה עליו את הקושי הכרוך בעמידה מול הפונים, וכי הסיטואציות מאוד קשות בעמידה מול האזרחים.

            נוסיף ונציין כי כאשר נשאל התובע בסוף ההודעה, מה גרם לדעתו להופעת האוטם, ציין התובע כי כל מה שתואר על ידו הביא למצב הזה, ונמנע מהפנייה לאירוע ספציפי במועד נתון, היינו גם התובע סבר כי מדובר בלחץ מתמשך אשר אינו יכול להוות אירוע חריג בהתאם להלכה הפסוקה.

סוף דבר -        

13.        בהתבסס על הנימוקים שפורטו לעיל - התביעה נדחית.